תא תומך שמעולם לא הפסיק להיות אחד — עד שהאות שאמר לו מה הוא, נעצר.
פורסם ב-17 ביוני 2026 בכתב העת Science Advances, מחקר בהובלת פרופ' קרן אברהם ופרופ' דוד שפרינצק באוניברסיטת תל אביב, עם החוקרת הראשית למה ח'ליילי, זיהה תת-אוכלוסייה קטנה ומובחנת של תאים תומכים בשבלול — תאי דייטרס המבצעים התמיינות-מחדש — המסוגלים להפוך לתאי שיער החישים קול, יכולת שאינה נמצאת בתאים תומכים אחרים. בני אדם נולדים עם כ-15,000 תאי שיער בכל אוזן; ברגע שנפגעו מרעש, גיל או טראומה, הם אינם מתחדשים ביונקים. החוקרים הפעילו את ההמרה באמצעות חסימת איתות נוץ', מסלול הפועל ברציפות בין תאי השבלול, ותיעדו את ההתמרה בדימות של רקמה חיה בפעם הראשונה.
תא דייטרס מחזיק תא שיער זקוף. זהו תפקידו, והוא ממלא את התפקיד הזה במלואו — מעגן, מרפד, מזין את התא החישתי שלצידו, זה שתופס בפועל את הרטט והופך אותו לאות. אין דבר זמני בסידור הזה. התא התומך אינו ממלא זמן עד שמשהו טוב יותר יגיע. הוא במלואו מה שהשבלול זקוק לו שיהיה, כל עוד השבלול זקוק לו.
מה ששומר אותו כך הוא מסלול הקרוי נוץ', הפועל ברציפות, מתא לתא, ואומר לתא מה הוא. רקמה שבה כל תא מחזיק את צורתו באופן רופף, מוכן להפוך למשהו אחר בהזדמנות הראשונה, לא הייתה שבלול מתפקד. היא הייתה רעש.
במשך שנים ניסה התחום לכפות את ההמרה ישירות — להניע תאים תומכים לעבר גורל של תא שיער באמצעות גנים שהופעלו מבחוץ, לדחוף אותם להפוך למשהו שטרם נבנו להיות. התוצאות היו בלתי עקביות, חלקיות, תאים שנראו כמו תאי שיער בלי להתנהג כמוהם. איש לא בילה זמן רב בצפייה במה שתא תומך עושה בעודו נשאר תא תומך, כי כולם כבר הביטו מעבר לו, אל ההתמרה שציפו לייצר.
מתחת למיקרוסקופ, לפני שכל זה החל, תאי הדייטרס המסוימים האלה נראו בדיוק כמו כל תא דייטרס אחר שלצידם — אותה צורה, אותו גוון ירוק, מחזיקים את אותו תא שיער זקוף באותו אופן. דבר בהם לא בלט. נדרש ריצוף תא אחר תא כדי לגלות שמספר קטן נשא מערכת הוראות שנייה שלא הייתה לאחרים, הוראות שאינן עושות דבר, ממתינות לאות שבאוזן בריאה ופועלת לעולם אינו מגיע. בין אלפי תאי הדייטרס בשבלול אחד, רק חופן נדיר זה נושא אותה. השאר מחזיקים את צורתם לכל החיים, יהיה אשר יהיה סביבם, ודבר ממה שבא אחר כך אינו משנה זאת.
הצוות של אברהם הפסיק לדחוף והתחיל לצפות. חסימת נוץ' הסירה את הפיגום שהחזיק את החופן הקטן הזה של תאים בצורתם הנוכחית. מערערים, משוחררים ממה שהחזיק אותם שם, הם החלו להפוך למשהו אחר בתנאיהם שלהם. הדימות תפס זאת בשידור חי, בפעם הראשונה: ירוק הופך לאדום, זהות אחת מפנה מקום לאחרת, ברקמה שאיש לא צפה בה מקרוב די הצורך קודם לכן.
זהו מספר קטן של תאים, באות שכמעט לעולם אינו נקטע. כל תא דייטרס אחר באותה אוזן, באותו רגע, המשיך לעשות בדיוק מה שעשה תמיד — החזיק את תא השיער שלו זקוף, לא ביקש דבר, לא שינה דבר, וגם זאת הדימות תיעד, פריים אחר פריים של ירוק שפשוט נשאר ירוק.
הצוות של אברהם בילה שנים במיפוי הגנטיקה של אובדן שמיעה תורשתי, ועבודתם מספקת כעת אבחון גנטי לכשישה מתוך עשרה ישראלים הנושאים אותו. עדיין אין טיפול. כל טיפול עתידי יכלול כנראה מנתח המזריק משהו לאוזן הפנימית של אדם שאי אפשר עדיין לומר לו מתי. מה שאברהם מקבל, בינתיים, הן מכתבים מהורים שזה עתה נמסר להם דוח גנטי, ושואלים, במילים שאדם משתמש בהן לדבר הזה, אם נותר עוד משהו להיאחז בו.