The Unplayed Note
מה שהחדשות אינן יודעות על עצמן
כל המאמרים
עולם יהודי  ·  Weizmann Institute of Science; NobelPrize.org; Nature obituary, בספטמבר 2026; Times of Israel, 31 באוגוסט 2026.

עשרים וחמישה אלף ניסיונות.

מדענית בילתה שני עשורים בכישלון במשהו שעמיתים כבר החליטו שהוא בלתי אפשרי.

Weizmann Institute of Science; NobelPrize.org; Nature obituary, בספטמבר 2026; Times of Israel, 31 באוגוסט 2026.

עדה יונת, הקריסטלוגרפית הישראלית שזכתה בחלק מפרס נובל לכימיה לשנת 2009, מתה ב-31 באוגוסט 2026, בגיל 87, הודיע מכון ויצמן למדע. יונת בילתה עשורים בניסיון למפות את המבנה התלת-ממדי של הריבוזום — המכונה המולקולרית בתוך כל תא חי שקוראת הוראות גנטיות ובונה חלבונים — יעד שמדענים רבים בשנות השבעים ראו כגדול מדי ולא יציב מכדי שאי פעם יתגבש. היא ועמיתיה ביצעו כ-25,000 ניסיונות לפני שהפיקו גבישי ריבוזום שמישים ב-1980, וחלפו עוד עשרים שנות עידון לפני שצוותיה פתרו את המבנה השלם של שני תתי-היחידות הריבוזומליות ב-2000. היא חלקה את פרס נובל לכימיה עם ונקרממן רמאקרישנן ותומס שטייץ.

היא נולדה בירושלים ב-1939, בשכונת גאולה, למשפחה כמעט בלי הכנסה. אביה מת כשהיתה עוד ילדה. המשפחה עברה לתל אביב, ויונת, שעדיין לא מלאו לה שתים-עשרה, התחילה לתת שיעורי מתמטיקה לתלמידים אחרים כדי שתוכל לממן את שכר הלימוד שלה.

עשורים אחר כך, כמבוגרת המתאוששת מזעזוע מוח אחרי תאונת אופניים, היא קראה מאמר על דובי קוטב. ממש לפני תרדמת החורף, הריבוזומים שלהם מסתדרים בתצורה צפופה ויציבה ששורדת חודשים של תרדמה. אם תאים של דב קוטב יכולים להחזיק ריבוזום יחד תחת לחץ כזה, היא הסיקה, חייבת להיות דרך לעשות זאת במעבדה — והיא יצאה לחפש אורגניזמים בנויים לשרוד קיצוניות בתנאיהם שלהם: חיידקים שנמשכו מים המלח, ממעיינות חמים, מסביבות שענשות כל דבר שביר.

מה שבא אחר כך לא היה ניסוי קצר. עמיתים קראו לה חולמת, ולא כמחמאה. היא והצוות שלה הריצו את ניסיון ההתגבשות שוב, ושוב, ושוב — 25,000 פעמים לפי ספירה אחת — לפני שמשהו שמיש יצא מהקצה השני, ב-1980. תוצאה שלקח כמעט עשור להגיע אליה היתה, בכל מדד שהיה זמין באותו זמן, עדיין רק התחלה.

לקח עוד עשרים שנה אחרי ההצלחה הראשונה ההיא לפענח את המבנה השלם של שני חצאי הריבוזום, שפורסם ב-2000. היא המשיכה לעדן אחרי ההצלחה הראשונה, והמשיכה לעדן אחרי השנייה. ההבנה כיצד אנטיביוטיקה מתקשרת עם הריבוזום החיידקי — וכיצד חיידקים מפתחים עמידות אליה — יצאה מאותו קו עבודה, עשורים שלו, מכוון כל הזמן אל יעד שרוב התחום כבר תיוג כבלתי אפשרי.

פרס נובל בא ב-2009, חולק לשלושה, על מבנה שלקח את רוב שלושים השנים לראות בבירור.

בסוף חייה היא עדיין החזיקה שאלה קשה יותר: איך נבנו החלבונים הראשונים, לפני שהיה משהו כמו ריבוזום שיבנה אותם. היא קראה לזה האוורסט הבא. היא לא זכתה לטפס עליו.