שלושים שנה הייצוא הגדול ביותר של המדינה לא נענה לשום דבר שאפשר היה להחזיק.
על פי דוח מצב ההיי־טק 2026 של רשות החדשנות ודיווחים ב־Ynet, ב־CTech ובהארץ, ההיי־טק הישראלי ייצא 85 מיליארד דולר ב־2025 — 58% מכלל הייצוא הישראלי — שנבנה עשרות שנים על תוכנה: סייבר, SaaS, פינטק, קוד בלי צורה פיזית. במחצית הראשונה של 2026, רוב הרכישות הגדולות עברו לעבר דיפ־טק: מוטורולה סולושנז רכשה את חברת רחפני ההגנה D-Fend תמורת 1.5 מיליארד דולר; Credo רכשה את יצרנית השבבים האופטיים DustPhotonics תמורת עד 1.3 מיליארד דולר; מוביליי רכשה את חברת הרובוטיקה Mentee Robotics תמורת 900 מיליון דולר. באותה תקופה איבדה ישראל כ־3,500 חוקרי מו״פ, וחלקם של העובדים בחברות היי־טק ישראליות העובדים מתוך ישראל ירד ל־62%, לעומת 69% ב־2019. מנכ״ל רשות החדשנות דרור בין אמר שהמגמה, אף שהיא הדרגתית, "עלולה לשחוק את היתרון היחסי שעליו נבנתה אומת הסטארט־אפ."
שלושים שנה, הייצוא היקר ביותר של ישראל עזב את המדינה מבלי לגעת פעם אחת בפקיד מכס. לקוד אין מסה. הוא חוצה גבול כפי שמחשבה חוצה חדר — מייד, בלי חיכוך, בלי שמישהו במעבר יוכל לשקול אותו או להחזיקו מול האור. שורת תוכנה שנכתבה בתל אביב יכלה להריץ בנק בסינגפור עד הערב, ושום דבר בתוכנה עצמה לא זז. זו הייתה גאונותה של המדינה וזרותה גם יחד: ערך בלי נפח, עושר שלא השאיר רושם על היד.
זה עבד כי הקוד היה מבריק דיו כדי לעבוד בלי גוף. תוכנה עוברת דרך מי שמרשה אותה, באשר הוא. לתוכנית אין כתובת. היא רצה אותו דבר במרכז נתונים בווירג'יניה כמו בחדר שבו נכתבה, ושום טופס מכס לא שאל מעולם מה שוקל קטע קוד.
השנה, לראשונה בתולדות הענף, העסקאות הגדולות ביותר הפסיקו להיות עשויות מכלום. רחפן שטס אל מרחב אווירי שנוי במחלוקת וחוזר. שבב אופטי המותך לשקע פיזי. רובוט עם מפרקים ומפעילים, שבנתה מנטי, שנקנתה על ידי מוביליי עבור חלקים שיש לייצר, לעבד במכונה, לשלוח. הדברים האלה אינם יכולים לעזוב כפי שתוכנה עוזבת. שבב צריך להיחרט במקום מסוים, להיות מקורר, ארוז, נבדק על שולחן שקיים במקום אחד. האינטליגנציה שהיתה נוסעת כאות טהור מתבקשת עכשיו לחיות בתוך משהו שאפשר להפיל, שיש לו מגבלת משקל במניפסט מטען, שמפקד מכס באמת יכול להחזיק.
באותו זמן, האנשים שישבו בחדרים שבהם נכתבה האינטליגנציה הזאת התחילו לשבת במקום אחר. שישים ושניים אחוז מהעובדים בחברות ההיי־טק הישראליות עובדים כעת מתוך ישראל. ב־2019 זה היה שישים ותשע. שלושת אלפים וחמש מאות חוקרים שעבדו במעבדות בתל אביב ובחיפה עובדים עכשיו ממקום אחר, מגישים את אותו קוד משולחן אחר במדינה אחרת, המרחק לא עולה להם דבר — מחשב נייד נסגר בעיר אחת ונפתח באחרת, והעבודה שבתוכו אינה שמה לב להבדל.
השבבים של DustPhotonics נחתכים בחדר שנבנה כדי להחזיק את הטמפרטורה בתוך שבריר מעלה ואת האוויר נקי יותר מחדר ניתוח בבית חולים, מסונן עד חלקיקים קטנים מכדי שעין אנושית תרשום, מוברג לכתובת קבועה שאי אפשר לשכור לפי חודש או להעביר לאן שהכישרון נמצא באותה שנה. המהנדס שמתכנן את הפריסה שהמכונות האלה יחתכו יכול לבדוק את הקובץ ממחשב נייד על שולחן מטבח בכל מקום שאות מגיע אליו — והולך ועושה זאת יותר ויותר.